מאמר: תובנות מצפייה בסרט הדוקומנטרי על להקת "Nine Muses"

מסע מאחורי הקלעים של להקת K-POP, החלומות והאתגרים


צפיתי השבוע ביוטיוב בסרט הדוקומנטרי על להקת 9 המוזות, להקה מז'אנר ה- K-POP שכובש את העולם. מתוך המוני להקות מצליחות בז'אנר, בחרו להקה אחת שיש בה התמודדויות רבות של חברות הלהקה- עם קשיי האימונים והחלומות להצלחה. הזדמנות מעולה להבין דברים על הדרך שבה תעשיית המוזיקה עובדת ומה יוצרים כמונו יכולים ללמוד מזה. | מאת: שיר אלוני | 21.9.21


להקת 9 המוזות, צילום: מאתר allkpop.com

"התמסחרות" הייתה פעם מילת גנאי שהיו זורקים למי שהעזו להיות מוזיקאים מקצועיים, שמקבלים חוזה עם חברת תקליטים גדולה ונכנסים לעבודה בהיקפים גדולים, לא פעם תוך כדי קבלת קמפיינים לחברות מסחריות וגם הרבה מאוד עבודה שלא תמיד כיף לעשות. כיום, כשהאופציה להיות מוזיקאים מצליחים רק מלהופיע ולמכור אלבומים הולכת ונחלשת, התעשייה המסחרית סביב מוצרי פופ הולכת וגדלה. בקוריאה שהופכת בשנים האחרונות ליצרנית להקות ואמני פופ בז'אנר שכבר מכונה בקיצור K-POP (פופ קוריאני), הלחץ להיות מוצר פופ מצליח הוא עצום. הסרט מתאר כיצד הלהקה המורכבת מ-9 בנות, נאלצת לעמוד באימונים מפרכים ביותר, מנהלים שמודדים אותן ואת העשייה שלהן בתחרות הבלתי נתפסת מול מאות (!) להקות מתחרות, טוקבקיסטים רעילים וההבנה שבשנייה שמישהי מהן מוותרת יכניסו מישהי אחרת במקומה. עם זאת, בפן החיובי הן משתייכות ללהקה שמופיעה המון בפסטיבלים גדולים, עם ליווי צמוד של מנהלים שעוזרים להן להשתפר ומצפים מהן להכי טוב שהן יכולות וההשקעה המרובה באימונים יום יומיים נראית כמשתלמת כשרואים את המוני המעריצים הגודשים את החללים שבהן הן מופיעות. כאן בהופעה עם שירן "Dolls":


הסרט מצליח להתגבר על הנטייה של תעשיית המוזיקה לעטוף את הלהקות בשכבת מגן של "הכל מהמם ומגניב לנו", מצליח לספק הצצה אל מאחורי הקלעים של ההתנהלות היומיומית שלהן, החזרות המתישות, פרצי הבכי, מבלי לומר אף מילה על הרזון והשבריריות שלהן. הבנות עצמן מספקות, בריאיונות צדדיים כשאף אחד לא שומע, את התסכולים והמרמור שהן חוות, למרות שהן הצליחו להתקבל ללהקה שהושקעו בה מיליוני דולרים, עם צוות שמטפח אותן. זה מאוד מאתגר לנהל להקה שיש בה 9 בנות שכולן צריכות להיות בריאות בו זמנית, להגיע לחזרות בזמן, להסתדר נפשית וחברית עם כל מי שבצוות. אין פלא שבסופו של דבר יש מי שפרשו מהלהקה לנתיבים אחרים. איך זה מתחבר לעשייה המוזיקלית של היוצרים שאני פוגשת ושלי עצמי? רוב המוזיקאים המתחילים שאני מכירה לא מעזים לחלום עדיין על להיות מנוהלים עם צוות אישי, הרוב עצמאיים ועושים הכל DIY, משקיעים בעצמם ועושים את הדרך. מצד אחד רבים מאיתנו חולמים שיהיה מישהו שינהל אותנו ויעזור לנו לעשות את כל הדברים שנדרשים כדי להגיע להצלחה. מצד שני, מעטים באמת מבינים את המחירים, הכלכליים והנפשיים, הכרוכים בלהיות מיוצגים כשיש את הלחץ המקצועי לספק את הסחורה, להרוויח את הכסף שהושקע בך, חושבים שהכל רק כיף- ולא מבינים כמה המון עבודה של האמנים נעשית יום יום. התובנה העיקרית שאני לוקחת מהסרט היא שהגרעין להצלחה הוא הרצון והעשייה המחויבת, שמגיעה בתשוקה והתלהבות. כי לא משנה אם אני אהיה חברה בלהקה מנוהלת שמושקע בה הון, או אם אהיה מוזיקאית שבוחרת להיות אמנית דרכים שעושה הכל DIY, גם בדרך הזו או השנייה בשניה שאין חשק- הכל יכול לקרוס. מעבר לחוסר חשק, גם חוסר ההקשבה לגוף, לצורך במנוחה, למקום שיאפשר לפרוק את הרגשות-היו בין הגורמים לכך שחלק מהבנות פרשו מהלהקה. בשביל להצליח, חשוב למצוא את האיזון הבריא בין העשייה שנדרשת כדי להגיע להצלחה (כמו אימונים, עבודת יח"צ, השקעה בקליפים ועוד), לבין הקשבה לגוף וללב להבין מתי צריכים מנוחה, הקשבה ותמיכה. תובנה נוספת מהסרט, עולה לגבי המוטיבציה של חלק מהבנות, להצליח בלהקה רק כמקפצה לקריירה עצמאית. זה מראה כמה הן לא רואות ערך בעצם ההשתתפות בלהקה, לא מתלהבות מזה באמת. התובנה היא ליהנות ממה שאנחנו עושים עכשיו, לא רק במחשבה על לאן זה יביא אותנו בעתיד. אם אנחנו לא נהנים ממה שאנחנו עושים ועושים את זה רק במחשבה על מה שנשיג, זה חבל והרבה פעמים בזבוז זמן. אם כבר אנחנו נמצאים בפרויקט, חשוב לבוא אליו בלב שלם, בהתלהבות, עד הסוף, כי זו היצירה עכשיו. גם אם היא מאתגרת מאוד. למצוא איך ליהנות ולמצוא את האיזון, זה אתגר לא פשוט, בגלל זה אני שמחה לתמוך, לייעץ וליצור מסגרת ליוצרים שמגיעים אליי, שתמיד יש עם מי לדבר. דברו אתי

לצפייה בסרט: